החלטה בתיק מ"ת 47493-07-12

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו בשני אישומים עבירות של סחיטה באיומים. באישום הראשון נטען, כי החל משנת 2007 היה למשיב קשר אינטימי עם המתלוננת, הוא קנה עבורה מתנות והעביר לה סכומי כסף. במהלך התקופה איים המשיב על המתלוננת כי אם תפסיק להיפגש עמו ולקיים עמו יחסי מין, יספר על הקשר עמו למשפחתה, ביודעו כי היא חוששת מכך. בקיץ 2011 נסעה המתלוננת לארה"ב והחל מחודש נובמבר 2011 דרש המשיב ממנה להשיב לו כספים ואיים עליה הן בתביעה והן בפגיעה בה ובבני משפחתה: המשיב שלח למתלוננת עשרות הודעות ובהן איומים על פגיעה פיסית ופגיעה בפרטיות. באחד האיומים נאמר " אני אקבור אותך ואת ההורים שלך עוד השבוע". האיומים כללו גם התייחסות לאמה וכי אם לא תחזור לארץ בעצמה, תחזור עם ארון. בהמשך אמר שיושיב את המתלוננת בכיסא גלגלים. כתב האישום מגולל עוד פרטים, איומים, הטרדות שביצע כלפי המתלוננת במשך חודשים עד שנעצר בתחילת חודש יולי 2012. על-פי כתב האישום, בעקבות האיומים החזירה המתלוננת למשיב בשני תשלומים 1,500 דולר. בשלב מסוים אף ניסתה להתאבד.

באישום השני נטען, כי בקיץ 2010 עקב סכסוך עם המתלונן, משה ביטון, על רקע עסקי, איים עליו שישבור את ידיו ורגליו ובהזדמנות נוספת אמר לו בעת ויכוח כספי " על סכומים כאלה אנשים נשחטים". בהמשך הוסיף: " זה ייגמר רע".

2.         אין מחלוקת על קיום ראיות לכאורה. באשר לאישום הראשון, המשיב למעשה הודה באמרה במשטרה ושורת איומים מתועדת בכתב. באשר לאישום השני, קיימת אמרתו של המתלונן, וכן ראיות נוספות המבססות ראיות לכאורה.

לטענת הסנגור ניתן כבר בשלב זה לסווג את האיומים כאיומי סרק, שכן המשיב מרבה מלל אך לא עושה דבר. באשר לאישום הראשון, מדובר בכספים אשר המתלוננת חבה למשיב. באשר לאישום השני, התיק נסגר בזמנו מחוסר עניין לציבור ונפתח מחדש כ"תוספת מיוחדת" לאישום הראשון.

3.         באשר לעילת מעצר: לטענת המבקשת, התנהלותו של המשיב בשני המקרים, כפי שעולה מכלל הראיות, היא התנהלות מניפולטיבית, ערמומית ומכאן שלפנינו אדם מסוכן. התנהגותו בשני מקרים שונים לחלוטין מבססת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, שכן קיים יסוד סביר שהוא יסכן ביטחונו של אדם.

לטענת הסנגור, אין עילת מעצר סטטוטורית בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי, שכן המעשים המיוחסים למשיב לא לוו באלימות פיסית  ונותרו תמיד בגדר דיבור בלבד. בעניין זה הפנה לפסיקה בה נקבע פעם ועוד פעם, במקרים כגון דא, כי אין מקום למעצר מאחורי סורג ובריח בשלב זה.

4.         באשר לחלופת מעצר: המבקשת אינה שוללת אפשרות זו, אולם לעמדתה יש לקבל קודם תסקיר מעצר על-מנת שיהיה אפשר לעמוד על טיבו והרקע של המשיב, האם ניתן ליתן בו אמון. הסנגור מצידו מבקש לשחרר את המשיב בערבויות בלבד, שכן לטענתו מדובר באדם מבוגר, חולה, נטול עבר פלילי ויש לאפשר לו תפקוד רגיל, שכן הוא למד את לקחו היטב בחמישה-עשר ימי מעצר עד כה.

5.         ראיות לכאורה: קיימות ראיות לכאורה שמבססות את האישומים. אף אם נניח כי המתלוננת באישום הראשון חבה כספים למשיב, האיומים שאיים הם איומים חמורים ומפחידים ועיון באמרותיה של המתלוננת מעלה כי היא חוששת מפניו. כמו כן, האיומים שאיים על המתלונן באישום השני, הם איומים של ממש, מפחידים ומרתיעים.

6.         עילת מעצר: העבירות המיוחסות למשיב אינן לכשעצמן מקימות באופן ישיר עילת מעצר סטטוטורית, אולם עיון בראיות מעלה כי מדובר במשיב מתוחכם, שאינו מאיים איום מקרי, אלא מתנהל בדרכי איומים קשים לאורך חודשים ושנים, בדרכים שונות ישירות ועקיפות, אינו מסתפק באיומים "מינוריים", אלא בביטויים חמורים ומפחידים. התנהגות חוזרת כזאת, לכאורית, מקימה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים).

7.         חלופת מעצר: נוכח התנהגותו של המשיב ועל מנת לעמוד על אורחו ורבעו גם מבחינה מקצועית, ראיתי מקום לקבל תסקיר מעצר שירות המבחן.

עם זאת, עד קבלת התסקיר יוכל המשיב לשהות במעצר בית מלא, זאת מהטעמים הבאים:

א.         המשיב יליד 1953, כיום בן 59, ואין לו עבר פלילי.

ב.         לפי מסמכים שהוגשו לי, המשיב הינו איש חולה במספר מחלות כרוניות, לרבות מחלת לב, בין השאר, עבר אוטם ואירוע מוחי (קל). בשל כאבים מתמשכים הוא מורשה להיזקק לסמים קלים (קנאביס).

ג.          האיומים המיוחסים למשיב הם אכן משמעותיים, אולם אינם מקימים בסיס לחששות מרחיקי לכת במיוחד של פגיעה פיסית (ראה בש"פ 3384/97 מגריל שווילי נ' מ"י).

ד.         מעצר בית מלא יכול, בשלב זה, לנטרל את מסוכנותו של המשיב, אף שהמשיב יכול לעשות שימוש, לכאורה, בשיחות טלפון. עם זאת ברור, כי כל שיחה טלפונית או מגע שיקיים עם מי מהמתלוננים יכול להביאו מאחורי סורג ובריח.

8.         לאור האמור ישוחרר המשיב למעצר בית מלא בביתו ברחוב יצחק שדה 2, ירושלים, בפיקוח בכל שעות היממה על-ידי אחד מארבעת המפקחים הבאים: גרושתו של המשיב - עדנה דהן; בנו - שלמה דהן; בן נוסף - דוד דהן; אחיינו - יצחק אבוטבול. כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות אישית על סך 15,000 ש"ח לקיום מחויבות הפיקוח ודיווח של כל הפרה הן של שיחה או קיום מגע עם מי מהמתלוננים או כל יציאה מהבית.

כמו כן, המשיב יפקיד כתנאי לשחרורו ערבון על סך 25,000 ש"ח ויחתום על ערבות נוספת על סך 25,000 ש"ח.

המשיב מוזהר שלא לקיים מגע כלשהו, ישיר, עקיף, טלפוני, אינטרנטי או אחר עם מי מהמתלוננים או מי מהעדים.